קרוהן וקוליטיס כיבית הן מחלות מעי דלקתיות שמתאפיינות בתקופות של התפרצות ונסיגה (התקף ורמיסיה).
מחלת קרוהן יכולה לפגוע בכל אחד מהחלקים של מערכת העיכול באופן בלתי רציף ואילו מחלת הקוליטיס הכיבית יכולה לפגוע אך ורק בחלקים של מערכת העיכול שתחומים בין פי הטבעת לבין המעי הדק הסופי במקטעים רציפים.
ישנו מגוון רחב של טיפולים רפואיים ותזונתיים למחלות המעי הדלקתיות הנ"ל כשאחד המעניינים שבהם הוא הטיפול הביולוגי.
מהי המטרה של הטיפול הביולוגי?
עד שהטיפול הביולוגי הראשון אושר לשימוש בסוף שנות התשעים, הטיפולים המוקבלים כללו שימוש בקורטיקוסטרואידים, תרופות אנטיביוטיות, חומרים אימונומודלטורים ואמינוסליצלטים בלבד.
אמנם קורטיקוסטרואידים נחשבים לחומרים יעילים מאוד בהשריית רמיסיה אך מאחר ובשימוש ארוך טווח נגרמות למטופלים תופעות לוואי שליליות ביותר, הם לא נמצאים בשימוש במהלך הרמיסיה עצמה.
התרופות האימונומודלטוריות נחשבות ליעילות בשמירה על הרמיסיה, אך לרוע המזל שכיחות מקרי הכישלון של הטיפול בהם גבוהה וכן את הרמיסה יש להשיג באמצעות סטרואידים.
המטרה של הטיפול הביולוגי היא כפולה. מצד אחד להגיע לרמיסיה מהר ככל האפשר בזמן ההתקף ומצד שני לשמור על הרמיסיה למשך כמה שיותר זמן. התכשיר הביולוגי מסונטז במעבדה מציטוקינים, נוגדנים ופקטורי גדילה טבעיים ותפקידם להתערב בפעילות המולקולרית שעומדת בשורש המחלה.
מה המשמעות של חוסמי TNF-α?
TNF-α היא מולקולה בעלת תפקיד מרכזי ביותר במנגנון הדלקתי בגוף האדם. התכשיר הביולוגי הראשון שאושר לשימוש הוא infliximab, נוגדן שמכוון באופן ספציפי נגד TNF-α.
התכשיר ניתן בעירוי בשלוש מנות (בשבוע הראשון לטיפול, שבועיים לאחר מכן, ארבעה שבועות לאחר העירוי השני ולאחר מכן אחת לשמונה שבועות) ומעבר לעיכוב של TNF-α הציטוקין משרה גם מוות עצמי של תאי T וגורם לפירוק של מאקרופאג'ים.
כמו כן, למרות שמנגנון הפעולה של התכשיר עדיין לא ברור עד תום, במטופלים שנוטלים את התכשיר נראית הבראה מהירה של הרירית הפגועה, השרייה ושימור של תקופת הרמיסיה, הפחתה במספר האשפוזים והניתוחים ושיפור משמעותי באיכות החיים.
כיום התכשיר מיועד לשימוש הן בקרב חולי קרוהן והן בקרב חולי קוליטיס כיבית. שני תכשירים נוספים שאושרו לשימוש באוכלוסיית החולים הם humira ו-cimizia.
החסרונות של הטיפולים הביולוגיים
באופן עקרוני נראה כי שלושת התכשירים שהוזכרו לעיל הינם בעלי פרופיל זהה מלבד העובדה ש-infliximab כרוך בסיכון לתגובה לעירוי. מאחר והתכשירים מורכבים מחלבונים שאינם נמצאים בגוף האדם באופן טבעי, ישנה אפשרות שמערכת החיסון תפעל נגדם ותוביל לפירוק שלהם, מה שעלול לפגוע ביעילות הרפואית שלהם.
בנוסף לכך, השימוש בנוגדי TNF-α עלול להגדיל את הסיכוי לזיהום שמוגבר במיוחד במצבים בהם במקביל לטיפול הביולוגי ניתן גם טיפול סטרואידי או סוגים אחרים של טיפולים שמטרתם להחליש את מערכת החיסון.
תופעות לוואי נדירות יחסית יכולות להיות היווצרות של לימפומה, אי ספיקת לב, הפרעה נוירולוגית שנקראת דה-מיאלינציה והופעה של נגעים עוריים שמזכירים את תסמיני הפסוריאזיס.
אחוזי ההצלחה של התכשירים הביולוגיים
למרות שההשפעה של הטיפולים הביולוגיים על מחלות המעי הדלקתיות אינה מוטלת בספק ולמרות שרבים מחשיבים אותה כלא פחות ממהפכנית, ישנם חולים רבים שלא מגיבים לטיפולים אלו.
כך למשל עשרים עד שלושים אחוז מקרב חולי קרוהן וכארבעים אחוז בממוצע מקרב חולי קוליטיס כיבית סובלים ממחלה עמידה במיוחד שאינה מגיבה לטיפולים הביולוגיים. כמו כן, כמעט מחצית מהמטופלים שנהנו מהאפקט החיובי של הטיפול הביולוגי שקיבלו, חוו אובדן של התגובה החיובית בשימוש ממושך.
במקרים בהם התרופה לא ניתנה לפי הפרוטוקול (במקרים בהם לא ניתנה באופן רציף אלא עם הפסקות), הסיכון לאימונגניות עלה מאוד וגם אז נצפה חוסר סבילות ואובדן של התגובה החיובית וההשפעה הטובה על תסמיני המחלה.