מחלת הקוליטיס שנקראת בשפה המקצועית קוליטיס כיבית היא מחלה דלקתית כרונית של המעי. המחלה מתאפיינת בהתקפים של התפרצות או התלקחות ובתקופות של רמיסיה או נסיגה.
אזורי הפגיעה של המחלה לרוב תחומים בין פי הטבעת למעי הגס כאשר רוב המקרים של המחלה מתרחשים במעי הגס בלבד. עם זאת, ישנם חולים בהם המחלה מתפשטת וחודרת (עד שלושה ס"מ) למעי הדק הטרמינלי.
הדלקת האופיינית לקוליטיס מופיעה בצורה רציפה (זאת בניגוד לקרוהן למשל שגם נמנית על משפחת מחלות המעי הדלקתיות שמתאפיינת במקטעי דלקת שאינם רציפים) ואינה פוגעת בכל עובי צינור מעי. תסמיני המחלה כוללים חום גבוה, כאבי בטן חזקים, שלשול דמי, פיסורה, אבצסים ועוד.
הגורמים האוטואימוניים להופעת המחלה
נכון לכתיבת שורות אלו טרם אובחנו הגורמים הספציפיים שיכולים להוביל להופעת המחלה. נהוג לחשוב שמקור המחלה במנגנון לקוי במערכת החיסון במעי.
עקב הליקוי במנגנון זה המערכת החיסונית באזור המעי מגיבה בצורה לא פרופורציונאלית ולא מבוקרת לנוכחות של זיהום חיצוני כשלעתים המערכת מתחילה לפעול נגד תאי המעי עצמם בעקבות זיהוי שגוי שלהם כפתוגניים.
פעמים רבות מייחסים את התפרצות המחלה לזיהום חיידקי שתקף את מערכת העיכול, אך חשוב לציין שאותו זיהום יכול היה לתקוף שני אנשים כשבאחד מהם המחלה לא הייתה מתפתחת ובשני כן הייתה מתפתחת ולכן אין בזיהום עצמו בלבד כדי להוביל להתפתחות המחלה.
גורמים סביבתיים
בין הסברות הנפוצות בימינו בנוגע לגורמים המובילים להתפתחות המחלה ישנה סברה אחת שהולכת ונהיית פופולארית במיוחד בשנים האחרונות. התיאוריה המדוברת עוסקת בקשר בין הרגלי התזונה המערביים והתפתחות הקוליטיס.
נראה ששכיחות המחלה הולכת ועולה ככל שהתזונה המערבית נהיית נפוצה יותר. התזונה המערבית המודרנית מתאפיינת במיעוט של סיבים תזונתיים, בצריכה של מזונות מעובדים, במיעוט של צריכת ירקות ופירות ובריבוי של צריכת סוכרים פשוטים.
בנוסף לכך, התיאוריה מדברת על הקשר בין הצריכה הגבוהה של האנטיביוטיקה לשכיחות ההולכת וגואה של המחלה ובמיעוט שעות הפנאי שבעקבותיו רבים לא עוסקים בפעילות גופנית באופן סדיר בימינו.
גורמים נפשיים
מעבר לכל זה ישנם כאלו שסבורים שמדובר על מחלה שנגרמת ממגוון מצבים נפשיים שמאופיינים במתח, חרדה ולחץ נפשי. רוב המומחים בתחום תמימי דעים לגבי ההשפעה של מצבים נפשיים על חומרת ההתקפים, אך טרם נמצאו די עדויות מדעיות כדי לקבוע שמדובר במחלה פסיכוסומטית.
מאחר ועדיין לא בודד גורם מרכזי אחד שיכול לגרום להופעה של המחלה, כיום אין למחלה חיסון ולכן הטיפולים השונים מיועדים להקל על סבלם של החולים, להאריך את תקופות הרמיסיה ולהתמודד עם הסיבוכים האופייניים ותו לא.
קבוצות סיכון
באופן עקרוני קוליטיס יכולה להופיע בכל גיל שהוא לרבות בילדים, בתינוקות ובקשישים. עם זאת, ממחקרים שנערכו בתחום עולה תמונה לפיה המחלה מופיעה לראשונה בשתי קבוצות גיל מרכזיות.
הקבוצה הצעירה היא בני חמש עשרה עד שלושים והקבוצה המבוגרת יותר מורכבת מבני שישים עד שמונים שנה. כמו כן, המחלה שכיחה בעיקר בקרב יהודים ממוצא אשכנזי אך פוגעת בשכיחות זהה בנשים וגברים.
מעניין לדעת שהמחלה אופיינית יותר לבני המעמד הסוציואקונומי הגבוה ושבניגוד לאינספור מחלות אחרות, עישון סיגריות דווקא מהווה גורם מגן מפני המחלה.
בחמישה עד עשרה אחוזים מקרב החולים המחלה פוגעת גם בבן משפחה קרוב נוסף אך ברוב המוחלט של המקרים היא מתהווה באופן ספורדאי מה שמעלה את ההנחה שאין לה מרכיב גנטי.
עם זאת, במידה ושני ההורים חולים בקוליטיס, הסיכוי שייוולד להם תינוק שיחלה במחלה בשלב מסוים במהלך חייו גדול מעשרה אחוז. גורם מגן מעניין במיוחד מפני הופעת המחלה הוא ניתוח לכריתת התוספתן.
אולי יעניין אותך גם: