בקרב הציבור הרחב לפעמים נוצר בלבול בין מחלות המעי שונות. הסיבות לכך נעוצות בעובדה שחלק לא מבוטל מהמחלות ששייכות למשפחת מחלות המעי מתאפיינות בתסמינים דומים ואפילו זהים. עם זאת, על מנת להגיש למטופל את הטיפול המתאים ביותר חשוב לבצע אבחנה מבדלת ולזהות במדויק את המחלה הספציפית שהוא סובל ממנה.
במאמר זה נרחיב אודות מחלה ספציפית אחת שנקראת קוליטיס איסכמית. קוליטיס איסכמית אינה קשורה למחלה שנקראת קוליטיס כיבית. קוליטיס כיבית היא מחלה ממשפחת מחלות המעי הדלקתיות הכרוניות שהגורמים להן אינם ידועים עד תום בעוד שמחלת קוליטיס איסכמית היא מחלה שהגורמים לה ידועים לחלוטין.
הבלבול בין שתי המחלות נובע משמן הדומה – הלחם של המילים קולון (המעי הגס בעברית) ואיטיס (דלקת בעברית). מלבד המקורות השונים למחלות השונות גם דרכי הטיפול בהן שונות כמובן.
מה הם הגורמים לקוליטיס איסכמית?
קוליטיס איסכמית מתרחשת במצבים בהם זרימת הדם בכלי הדם שמספקים את חומרי ההזנה למעי הגס הולכת ונחלשת בעקבות היצרות או חסימה של כלי הדם כשבין הגורמים לכך ניתן למנות את הבאים:
- הצטברות של משקע שומני על הדופן של העורק.
- לחץ דם מאוד נמוך על רקע של אי ספיקת לב, הלם, ניתוח (ניתוח באבי העורקים למשל) או טראומה.
- קריש דם שחוסם את זרימת הדם למעי הגס.
- דלקת בכלי הדם באזור.
- הקרנות.
- תרופות שונות.
- גידול סרטני במעי הגס.
- פעילות גופנית בעצימות גבוהה (כמו ריצת מרתון למשל).
מהם התסמינים של המחלה?
אחד התסמינים המרכזיים של המחלה הוא הופעת דם טרי ומבריק שיכול להתגלות במי האסלה או על נייר הטואלט לאחר ניגוב הישבן בשירותים אך לעתים מתגלה כדם סמוי רק בבדיקת צואה.
בנוסף לכך, החולים מדווחים על רגישות באזור הבטן בזמן המישוש, על שלשולים בדרגות חומרה משתנות בדימום מפי הטבעת, בתחושה של דחף עז להתרוקן בעוויתות מעיים ולעתים החולים יסבלו אף מבחילות והקאות.
כיצד ניתן לאבחן קוליטיס איסכמית?
את האבחנה המבדלת בין קוליטיס איסכמית למחלות אחרות לרבות קוליטיס כיבית מבצעים לרוב על ידי שימוש בבדיקות הדמיה שונות כגון אולטרסאונד, CT או MRI. בנוסף לכך, לרוב תילקחנה דגימות צואה כדי לשלול נוכחות של חיידקים ולרוב תבוצע בדיקת קולונוסקופיה במהלכה תילקחנה ביופסיות מהמעי.
כיצד ניתן לטפל במחלה באופן תרופתי ותזונתי?
הטיפול ניתן לחולים בקוליטיס איסכמית בהתאם למצבם ולחומרת המחלה באופן אישי. לרוב הטיפולים כוללים מתן של אנטיביוטיקה כדי להפחית את חומרת הזיהום או כדי להימנע מזיהום ועירוי נוזלים במידה והחולה סובל מהתייבשות.
כמו כן, הטיפול מכוון לגורם של הקוליטיס כך שלמשל במידה ומקור המחלה במחלת לב, הרי שחלק מהטיפולים יכוונו לטיפול לבבי ובמידה ומקור המחלה הוא תרופתי, תיבחן האפשרות להפסיק את נטילת התרופות הספציפיות שעוררו את המחלה.
בנוסף לכך, החולים לרוב יתבקשו לצרוך מזונות מסוימים שיקלו על חומרת התסמינים ולהימנע מצריכה של מזונות אחרים. לרוב התזונה תכלול מעט סיבים תזונתיים כדי שלא לגרות את רירית מעי ובמצבים של שלשול חריף לרוב התזונה תהיה דלת שומן ודלת לקטוז.
הטיפול הכירורגי
למרות שלא בכל המקרים החולים אכן מגיעים לחדר הניתוח, הרי שישנם מצבים מסוימים שבהם אין מנוס מלנתח את החולים. כך למשל במידה ואספקת הדם למעי נפגעת באופן כזה שבמקום מתפתח נמק של המעי, אין ברירה אלא להסיר את החלק המת של הרקמה בהליך כירורגי.
כמו כן, במקרים מסוימים הדלקת עלולה להחמיר ולגרום להיווצרות של נקב במעי. נקב במעי (פרופורציה בשפה המקצועית) עלול לגרום לזיהום בחלל הבטן (פריטוניטיס) וגם הוא מחייב התערבות ניתוחית מידית כיוון נחשב למסכן חיים.
לעתים ניתן בניתוח לעקוף את החסימה בעורקים החסומים ולחדש את הזרימה התקינה וניתוח נפוץ נוסף שמבוצע בקרב חולים אלה הוא ניתוח להסרת הרקמה הצלקתית שהתהוותה לאחר ריפוי הדלקת.