עצירות מתרחשת כאשר חומרי פסולת נעים לאט מדי דרך המעי הגס. הצואה שמצטברת ונשארת במעי זמן רב מדי הופכת להיות קשה ויבשה וגורמת לכאבי בטן חזקים. במקרים רבים, העצירות עצמה אינה מזיקה, אולם במקרה של חולי קרוהן וקוליטיס היא עלולה להחמיר את התסמינים.
עם זאת, אנשים רבים מאמינים שהם סובלים מעצירות כאשר הם למעשה לא, כאשר הם חושבים שלפחות יציאה אחת ביום היא הכרחית. עצירות אמנם נמדדת על פי מספר היציאות השבועיות, אולם האבחון יתבסס גם על הרגלים קודמים, כאבים וצורך.
הסיבות לעצירות
כאשר המזון עוזב את הקיבה, הוא עדיין נמצא מעוכל בחלקו. חלקים יקרים ומשמעותיים ממנו נספגים גם כאשר הוא נע לאורך המעי הגס, והשאר נהפך להיות צואה. ככל שהצואה תישאר לאורך זמן במעי הגס, היא תהפוך להיות יבשה ומוצקה יותר.
מן הסתם, גם כמות הצואה תגדל, ככל שההמתנה ליציאה תלך ותגדל. כאשר אנשים מרגישים כי ישנו קושי ביציאה, הם נמנעים מללכת לשירותים ומתחילים מעגל קסמים. דפוס זה של עצירות כרונית נפוצה בעיקר אצל ילדים המתחילים ללכת לבית הספר, תזונה לקויה ואי צריכת מים באופן מספק.
בקרב חולי קרוהן וקוליטיס, עצירות אקוטית, פעמים רבות עלולה להיגרם על ידי חסימה, חוסר פעילות ממושכת, תרופות, התייבשות, או חוסר בתנועת מעיים. תרופות משתנות, תרופות נוגדות דיכאון, תוספי ברזל, תרופות לשיכוך כאבים כגון קודאין ומורפין, תרופות מסוימות נגד שיעול והצטננות וסותרי חומצה עלולות להאט את מעבר הצואה במעי, ומעוררות עצירות. מעבר לכך, אנשים שמרותקים למיטה יכולים לפתח חסימות חריפות חמורות אשר יצריכו לפעמים טיפול מיידי.
תסמינים, סיבוכים ואבחון
תסמיני העצירות עלולים לכלול תחושה שהמעיים לא התרוקנו לחלוטין, נפיחות של הבטן, ואף רעשים העולים ממנה, גזים, אובדן תיאבון וכאב או לחץ בבטן. עצירות עלולה לגרום לסיבוכים. צואה גדולה וקשה מאד, עלולה למתוח את פי הטבעת, עד כדי קריעת העור וכאבים חזקים. עצירות כרונית מגבירה את הסיכון לדיברטיקוליטיס, כאשר כיסים קטנים נוצרים על ידי הלחץ המוגבר הכרוני בתוך קיר המעי ובסופו של דבר הם נחסמים ונגועים.
כאשר העצירות הופכת להיות בעיה, יש לגשת לרופא. הבחינה הפיזית תכלול את בדיקת קשיות הבטן, ובדיקה רקטלית בכדי לבדוק את טונוס השרירים. בדיקות נוספות פולשניות יותר עשויות גם הן לסייע באבחון כמו סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה, אשר בוחנות את כל חלקי המעי הגס.
טיפול בעצירות
העצירות יכולה להיות מטופלת באופן רפואי, אולם בדרך כלל השלב הראשון הוא ייעוץ לגבי שינוי באורח החיים. טיפים נוספים יכולים גם הם למנוע ולטפל בעצירות כמו: הימנעות מתרופות בעלות תופעות לוואי של עצירות, הגברת הפעילות הגופנית בכדי לעורר את תנועת הפסולת דרך המעי, שתיה של לפחות 8 כוסות נוזל בכל יום, הקפדה על תזונה גבוהה בסיבים (הגדלת הסיבים התזונתיים לכ -25 גרם ליום לנשים ו -38 גרם ליום לגברים על ידי אכילת דגנים מלאים, זרעי פשתן, פירות, וירקות).
הסיבים מוסיפים נפח לצואה, והופכים את המעבר לקל יותר. כמו כן, יש לתזמן זמנים קבועים לפעולת מעיים (לאחר ארוחת הבוקר, למשל), ולהשתמש במיץ שזיפים מיובשים ומבושלים, או תאנים לריכוך הצואה.
תרופות בדרך כלל לא יביאו לשינוי המיוחל אם שינוי ההרגלים לא ייעשה. כך או כך, לא מומלץ להשתמש במשלשלים אשר אמנם מוסיפים נפח לצואה ומגרים הפרשת צואה, אך גם מושכים מים חזרה לתוך המעי הגס בכדי להקל על המעבר. תרופות אלו עלולות גם ליצור תלות, כך שיש להשתמש בהן רק בלית ברירה.