פיסורה היא סיבוך יחסית שכיח בקרב חולי קרוהן וקוליטיס. הפיסורה היא למעשה סדק שנוצר בעור, שמצפה את הפתח של מוצא פי הטבעת. הסדק יכול להופיע בדרגות חומרה שונות, החל מסדק זעיר וכמעט לא מורגש וכלה בסדק חמור ביותר.
מהם הגורמים להיווצרות פיסורה?
הגורם המרכזי להופעה של הפיסורה הוא עצירות קשה. הצואה הקשה עלולה לשרוט את הרירית של המעי ולגרום לפציעה עמוקה עד כדי קרע של הרירית.
חולי קרוהן וקוליטיס יכולים לסבול מעצירות בעקבות חסימת מעי אך גם בעקבות הימנעות מצריכה מספקת של נוזלים או מזון. לעתים העצירות מתרחשת גם בעקבות הימנעות ממושכת מהטלת צואה שמקורה בפחד מכאבים בעת היציאה.
גורם נוסף שהופך את הפיסורה לנפוצה ביותר בקרב חולי קרוהן וקוליטיס הוא שלשול חריף ותדיר וגירוי של פי הטבעת. שלשול הוא אחד מהתסמינים המרכזיים ביותר במחלת הקוליטיס והקרוהן כאחת.
גורם אחר להופעת פיסורה יכול להיות ניתוח קודם שעבר המטופל בפי הטבעת שהוביל לירידה במידת האלסטיות והגמישות של הרקמה. ככל שהרקמה פחות גמישה, כך הסיכוי לקרע גדול יותר.
התסמינים האופייניים לפיסורה
ישנם תסמינים מגוונים רבים שאופייניים לפיסורה ומאפיינים פתולוגיות ומחלות אחרות. אי לכך, בכל מקרה בו מופיעים הסימפטומים שנפרט ישנו צורך לגשת בהקדם לרופא על מנת שיבצע אבחנה מבדלת וישלול קיום של מחלות אחרות.
מדובר בעיקר על תסמינים כגון:
- כאבים בדרגות חומרה שונות שמתרחשים בזמן הטלת הצואה ואחריה.
- תחושה עזה של צריבה בעת הטלת צואה.
- הופעה של דם טרי בהיר ומבריק על נייר הטואלט לאחר ניגוב הישבן בשירותים או אפילו במי האסלה.
- גרד קל עד חריף בפי הטבעת.
- הופעה של ריר סמיך בצואה.
כיצד ניתן לאבחן פיסורה?
את הפיסורה מאבחנים על ידי תשאול של החולה לגבי התסמינים שלו. בניגוד לסיבוכים אחרים של מחלות המעי הדלקתיות, אין צורך לבצע בדיקות הדמיה מתקדמות כדי להדגים את מערכת העיכול.
פיסורה ניתן בהחלט לאבחן על ידי בדיקה רקטלית פשוטה שבה יכול לראות הרופא את החתך או את הסדק בעין לא מזוינת. במקרים בהם הפיסורה קיימת מעל שלושה חודשים מעבר לסדק עצמו ניתן יהיה לראות לרוב שינויים במבנה הרקמה שכוללים בין היתר עיבוי של העור, שינויי צבע מובחנים, רקמה צלקתית בסמוך או סביב לסדק, קפלים בעור ועוד.
טיפול שמרני בפיסורה
הגישה השמרנית דוגלת בשימוש בקרמים ובמשחות אנאליות על מנת להקל על הכאבים וכדי לסכך את האזור. כמו כן, ניתן להזריק בוטוקס לאזור הפיסורה על מנת להביא לחולשה זמנית של שרירי הסוגר וכך לאפשר לפיסורה לעבור תהליך של החלמה.
מעבר לכך הגישה השמרנית דוגלת בצריכה של תזונה עשירה בסיבים תזונתיים, בצריכה נאותה של נוזלים, בביצוע של פעילות גופנית ובמגוון של פעולות שמטרתן לרכך את היציאות ולמנוע מאמץ בעת היציאה. ישנם חולים שמדווחים על הקלה גם לאחר ישיבה ממושכת באמבטיה חמימה לאחר יציאה.
התערבות ניתוחית
במקרים בהם בוצעו ניסיונות לטפל בפיסורה באופן שמרני ללא הצלחה מעל לחודש, ניתן לשקול את האפשרות של ניתוח. כמו כן, במידה והפיסורה נעלמת תוך פחות מחודש אך שבה ומופיעה באופן כרוני, ייתכן וניתוח הוא הפתרון היחיד. במהלך הניתוח מפחיתים את עצמת המתיחה של שריר הסוגר כדי להקטין את חוזק ההתכווצות שלו.
הניתוח נחשב למוצא האחרון לטיפול בפיסורה כיוון שאחד מהסיבוכים שלו הוא אובדן השליטה על הסוגר. למרות זאת מדובר בהליך נפוץ יחסית שנחשב לפשוט ומהיר. משך הניתוח מספר דקות בלבד והוא מבוצע בהרדמה מקומית.