קלפרוטקטין (calprotectin) הוא חלבון קושר סידן ואבץ, המקודד על ידי גן שנקרא S100A8. חלבון זה מהווה בין 40 ל- 50 אחוז מהחומר הציטוזולי בנויטרופילים ולמעשה משחק תפקיד מרכזי בתפקיד ההגנתי שלהם, שכן יש לו תכונות אנטימיקרוביאליות נגד פטריות וחיידקים. כמו כן, ניתן למצוא אותו בריכוזים נמוכים יותר בתאי אפיתל הממוקמים מתחת לרירית המעי, במקרופאגים ובמונוציטים.
בנוסף לכך, לחלבון זה ישנו ככול הנראה תפקיד חשוב בוויסות של תהליכי דלקת כשבמצבים של דלקת חדה או כרונית, הוא מופרש לחלל המעי. מאחר והחלבון עמיד בפני פירוק אנזימטי, ניתן לבדוק את הנוכחות שלו בבדיקת צואה וכך לזהות מצבים דלקתיים במעי.
במחלת קרוהן ובקוליטיס כיבית, מתרחשת הסננה משמעותית של נויטרופילים כתגובה לתהליך הדלקתי ללומן של המעי ולפיכך ניתן למדוד את תוצר ההפרשה של הנויטרופילים, כלומר את ריכוז הקלפרוטקטין כדי להעריך את הדלקת.
החל משנת 2000 פורסמו מאמרים רבים שהדגימו כי בצואה של חולי קרוהן וקוליטיס כיבית ניתן לאבחן עלייה משמעותית ברמה של חלבון זה בהשוואה לרמת החלבון בצואה של מטופלים הסובלים מתסמונת המעי הרגיז או של אנשים בריאים.
מה היא המטרה של הבדיקה?
התסמינים של מחלות המעי הדלקתיות רבים ומגוונים ואופיים יכול להשתנות בחולים רבים לאורך הזמן. כמו כן, במקרים מסוימים המקור לתסמינים הוא הדלקת במערכת העיכול, אך לא אחת המקור שלהם שונה. כך לדוגמה ישנה חפיפה מסוימת בין תסמיני מחלות המעי הדלקתיות לבין תסמונת המעי הרגיז.
השכיחות של תסמינים שאינם טיפוסיים גבוהה מאוד ומגיעה ליותר מחמישים אחוז בחולי קרוהן (כשלושים אחוז בחולי קוליטיס כיבית). מאחר והתסמינים הלא טיפוסיים יכולים להיות תוצאה של שילוב בין תסמונת המעי הרגיז לבין דלקת לא מאובחנת במעי, לא אחת מצב המחלה יוגדר כ"הפוגה" או "רמיסיה", למרות שהחולה סובל מסימפטומים קלים.
האפיון המדויק של התסמינים הוא שלב חשוב ביותר בהערכה הרפואית של החולים במחלות מעי דלקתיות וזאת כיוון שהוא זה שיקבע מה היא ההתערבות המתאימה. במצב שבו מאובחנת התלקחות, המטופלים זקוקים למשל לטיפולים לדיכוי מערכת החיסון, לטיפול נגד דלקת ועוד. הטיפולים השונים מיועדים לדכא את הדלקת ולשלוט על הסימפטומים מצד אחד ולמנוע את ההתקדמות של המחלה לצורך הפחתת הסיכוי להתפתחות של סיבוכים מצד שני.
לטיפולים השונים ישנן תופעות לוואי רבות וסיבוכים פוטנציאליים לא מעטים ולכן לפני שמחליטים להתחיל טיפול כזה או אחר, חשוב לוודא שהוא אכן נחוץ. במקרה שבו מטופל עם מחלה דלקתית סובל מתסמינים שאינם טיפוסיים למחלה, האמצעים השגרתיים כמו שקיעת דם או CRP נכשלים בהוכחה של דלקת פעילה במעי.
אי לכך, הרופא המטפל צריך להחליט האם יש מקום לבצע בדיקות מתקדמות יותר כמו CT, MRI, קולונוסקופיה או גסטרוסקופיה למשל על מנת לשלול או לאשר את קיום הדלקת.
מטבע הדברים, גם הבדיקות השונות אינן חפות מסיכונים ולכן השאיפה היא לבצע בירור פשוט שלא יהווה מעמסה או יגרום לאי נוחות עבור החולים. בדיקת הקלפרוטקטין היא לפיכך הפתרון המושלם במצבים אלה.
מה ניתן לגלות באמצעות הבדיקה?
בדיקת קלפרוטקטין מאפשרת לרופא להעריך את מידת החומרה של הדלקת במעי ללא קשר לחומרת או אופי התסמינים עליהם מדווח החולה. בנוסף לכך, הבדיקה מאפשרת לנבא התלקחות עתידית של המחלה בקרב החולים הנמצאים ברמיסיה. מעבר לזה, הבדיקה מאפשרת לבצע אבחנה מבדלת בין תסמינים הנובעים מהתלקחות של קרוהן או קוליטיס כיבית, לבין תסמינים שמקורם בתסמונת המעי הרגיז. הבדיקה רגישה ביותר ומסוגלת לזהות מצבי דלקת תת קליניים שלא ניתן לזהות בבדיקות השגרתיות.
מה הם היתרונות והחסרונות של הבדיקה?
היתרונות המרכזיים של הבדיקה באים לידי ביטוי בכך שמדובר בבדיקה זמינה, יעילה וזולה מאוד. כמו כן, היא מדויקת מאוד ועדיפה בצורה משמעותית על בדיקות הדם המשמשות לאבחון דלקת כמו ספירת תאים לבנים, לקטופרין או CRP. למעשה, היתרון המשמעותי ביותר של הבדיקה הוא שהיא מאפשרת לחסוך מהמטופלים בדיקות אנדוסקופיות.
החיסרון המרכזי של הבדיקה בא לידי ביטוי בכך שהיא לא ניחנת בסגוליות אבסולוטית, כשבילדים רמת הסגוליות של הבדיקה נמוכה יותר מאשר במבוגרים. במטא אנליזה שהתפרסמה בשנת 2010 נמצא כי רמת הסגוליות של הבדיקה בילדים עומדת על 76 אחוזים בלבד. אי לכך, למשל במחקר מסוים נמצא שבשמונה אחוז מהמקרים בילדים הבדיקה העלתה תוצאה שלילית בזמן שסבלו ממחלה דלקתית פעילה ואילו ב- 14 אחוז מהמקרים בילדים הבדיקה העלתה תוצאה חיובית כוזבת.