קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית, הנקראת על שם הרופא שתיאר אותה לראשונה. היא עלולה לתקוף את האדם באחת מבין
שתי קבוצות גיל, הן בקרב צעירים (15-30) והן באנשים מבוגרים (80-60). המחלה עלולה לפגוע בכל חלקי מערכת העיכול, כולל במעי הדק ובמעי הגס, בצורה של מקטעים חולים. התוצאה היא שורה ארוכה של תסמינים קליניים, שעלולים להיות חמורים ולשבש משמעותית את שגרת החיים של האדם הסובל מקרוהן. אי אפשר להבריא לחלוטין מקרוהן, בהיותה מחלה אוטואימונית, אולם יש דרכים בהן ניתן לנהל את המחלה ולהקטין את תדירות ההתקפים שלה.
במצב הדברים הזה, ברור מדוע גורמי הבריאות המוסמכים בעולם מעניקים למחלת הקרוהן תשומת לב גדולה במיוחד. לפני מספר שנים פרסם המכון הלאומי הבריטי לבריאות ולמצוינות קלינית, ה-NHS, שעל חלקן מקפידים הקפדה יתרה עד היום.
המטרה: להעלות את מודעות הציבור כולו למחלת הקרוהן
ה-NHS הסיק ככל הנראה שהמודעות בציבור הרחב למאפייני ולממדי המחלה קטנה יחסית. אחת ההמלצות העיקריות שלו מיועדות לטפל בקושי הזה בדיוק. המכון המליץ לגורמים הרפואיים לפעול על מנת ליצור מצב שהמידע שהם מספקים לגבי מחלת הקרוהן יהיה מקיף, מדויק ובעיקר מתאים לאדם שמקבל אותו: מבחינת הגיל, רמת ההשכלה, הכישורים הקוגניטיביים, הצרכים התרבותיים, השפה וכן הלאה. המומחים הדגישו את חשיבות מתן תמיכה רב תחומית תואמת לאדם, שתספק להם את כל התשובות לשאלות: השפעת המחלה על חייהם, ההשפעה של המחלה על הגוף ודימוי הגוף העצמי ועוד.
בכל מקרה חשוב להעניק לאדם את כל המידע לגבי אופני הטיפול והניטור של הבעיה, כולל כל האלטרנטיבות הטיפוליות, תופעות הלוואי והסיכונים של כל אחד מהטיפולים ועוד. מומחי המכון הלאומי הבריטי הדגישו בנוסף את החשיבות של מתן מידע נוסף לחולים, לבני משפחותיהם או למטפלים, כאשר יש בכך צורך: בעיות גדילה והתבגרות, תזונה, דיאטה, יחסי מין, פוריות, קבוצות תמיכה רלוונטיות וכן הלאה.
מחלת קרוהן ידועה בהפוגות שבין התסמינים, שהן לעיתים ארוכות במיוחד. המומחים הדגישו את חשיבות היידוע של המטופלים, בני משפחותיהם או מטופלים לגבי האפשרויות הקיימות עבורם במהלך תקופת ההפוגה, כך שיוכלו לבחור האם לטפל בבעיה או להמתין לתסמינים ולטפל בהם ישירות. בין הנקודות שצריכות לעלות בדיונים מהסוג הזה אפשר למנות את תופעות הלוואי והסיכונים של הטיפולים השונים, לעומת הסיכון של החמרת המחלה בהיעדר טיפול.
אילו דגשים טיפוליים פרסם המכון הלאומי הבריטי?
המכון הלאומי הבריטי לבריאות הגדיר כמה פרוטוקולי טיפול חדשים, השונים מהידע שהצטבר עד אותה נקודה בתחום. כך למשל המליצו המומחים להעריך את השפעת הפעילות של האנזים TPMT לפני ששוקלים להתאים לאדם מרקאפטופורין או אזאתיופרין. אם מתגלות רמות נמוכות או בלתי קיימות של TPMT, אין לטפל באמצעות מרקאפטופורין או אזאתיופרין. כאשר רמות ה-TPMT נמוכות אך לא בגדר חוסר, ניתן לשקול מתן התרופות האלה במינונים נמוכים.
החוקרים הדגישו את חשיבות הבקרה על ההשפעות של מרקאפטופורין, אזאתיופרין ומתוטרקסאט, בהתאם להנחיות העדכניות. הניטור הכרחי עבור חולים המטופלים באמצעות מרקאפטופורין או אזאתיופרין גם כאשר רמות ה-TPMT אצלם הן תקינות.
נקודה מרכזית נוספת ביחס לניטור היא בחינת נוהלי הניטור והבטיחות, במטרה לראות שקיימים נהלים עדכניים המתועדים עבור אוכלוסיות שונות: ילדים, צעירים ומבוגרים. זאת עקב הנחה שאפשרויות הטיפול והסיכונים עשויים להיות שונים בכל מקרה ומקרה.
לקריאה נוספת:
Understanding Crohn's Disease – Healthline
What is Crohn's Disease – Crohn's & Colitis Foundation