קרוהן וקוליטיס כיבית הן מחלות מעיים שגורמות לתצורות שונות של דלקת וכיבים לאורך המעיים. הדלקת גורמת לכאבי בטן עוויתיים קשים, שלשולים, חולשה ותשישות כלליות, ופגיעה באיזון חומרים בגוף (מינרלים, ויטמינים ועוד).
המחלות הן כרוניות, עם תקופות של נסיגה, ותקופות של התקפים חמורים יותר. הדלקות עלולות להסתבך ולגרום להצרויות וחסימות של המעיים, להעלות את הסיכוי לסרטן במעיים, ואף להוביל לצורך בניתוח לכריתת המעי כולו.
הטיפול בקרוהן וקוליטיס, אם כן, הוא טיפול שמתמשך לאורך כל החיים. החולים נזקקים לטיפול תרופתי אקוטי או מניעתי, לחוקנים, ולהגבלה על סוגי המזון שהם רשאיים לאכול (כדי למנוע חסימות).
מלבד ההתמודדות הפיזית עם הכאב, הטיפול, והמגבלות על אורחות החיים, קיים גם פן של התמודדות רגשית עם חיים עם מחלה כרונית כואבת ובעייתית. בשלבים שונים של המחלה (או של החיים) ההתמודדויות הפסיכולוגיות הן שונות, והמודעות אליהן מצד החולים, בני משפחותיהם והמטפלים בהם, חשובה מאוד.
גילוי המחלה
גילוי של מחלה כרונית דורש, למעשה, תהליך של אבל. האדם מבין שחלק מהדברים שתכנן לעתיד, או שדימה בעיני רוחו, לא הולכים להתגשם בדיוק בדרך לה קיווה. אפשר לחיות עם קרוהן וקוליטיס, אפשר לעשות איתן כמעט הכל.
אבל לעיתים, זה דורש יותר התכוונות, יותר הכנה, יותר התאמות. זה דורש תהליך פנימי להיות מסוגל להמשיך לחיות למרות המחלות, ועם המחלות.
אבחון המחלה עצמו עשוי להיות תהליך מאוד לא נעים, פולשני ואף מביך. למעשה, עוסקים ביציאות ובתפקודי המעיים. ההבנה שמעבר לכאב ולחוסר הנוחות עשויים להתעורר תכנים של צניעות, של מבוכה ושל תחושה של חודרנות רבה, היא חשובה מאוד, בעיקר מטעם הרופאים.
אחד הדברים החשובים ביותר להתמודדות בשלב של גילוי המחלה הוא צבירת הידע. ידע הוא כח, וככל שיודעים יותר, כך הדברים מלחיצים פחות. סיוע של עמותות וקבוצות תמיכה לחולי קרוהן וקוליטיס יכול להיות חשוב מאוד.
החיים עם המחלה
לאחר תקופת האבל וההסתגלות, נותרות עוד שנים ארוכות של התמודדות יום יומית עם המחלה. אמנם, הטיפולים והדיאטות המיוחדות נכנסות לשגרה מהירה בדרך כלל, אך מכיוון שמדובר במחלות התקפיות, לא ניתן לנבא מתי תחול התדרדרות ויהיה צורך בטיפולים אינטנסיביים יותר. כשזה קורה, ההתמודדות הפסיכולוגית עולה שוב במלוא עוצמתה.
לחץ וחרדה הם לא הגורמים לקרוהן ולקוליטיס, אך נמצא כי הם יכולים לגרום למחלה להיות פעילה יותר. כמובן שבתורן, גורמות המחלות ללחץ ולחרדה. החרדה מפני התדרדרות של המחלה, והלחץ שעלול להתגבר גם כתוצאה מהכאב שחשים החולים, הם חלק בלתי נפרד מהתמונה הקלינית של המחלות.
חשוב להתייחס לגורמים האלה, ולטפל בהם. הטיפול יכול להיות ברמה אישית- פרטית, על ידי תמיכה של בני משפחה וחברים, ולעיתים יש מקום גם להתערבות מקצועית- פרטנית או קבוצתית.
איך מטפלים?
כאמור, אפשרות אחת היא פניה לעזרה וליווי מקצועיים. מקום או מסגרת קבועה, בה ניתן לפרוק מעט מהמתח, החרדה, הכאב, חוסר הודאות והתסכול, עלול להיות אלמנט טיפולי חשוב, שיאפשר לחולה להתמודד עם המחלה והשלכותיה באופן מיטבי יותר.
אפשרות נוספת היא העלאת המודעות האישית והסביבתית להשלכות הפסיכולוגיות של המחלות, ושימוש בגורמי תמיכה סביבתיים. בני משפחה, חברים, עמותות, קבוצות של חולים- כל אלה יכולים להועיל רבות.
גם האדם עצמו יכול לסייע לעצמו בהתמודדות. שמירה על שגרה, על תחביבים, עיסוק בספורט או פעילות גופנית, תכנון אלמנטים הקשורים למחלה (כמו שעות אכילה)- כל אלה יכולים לשפר את מצב הרוח, להפחית חרדה, וגם לסייע בטיפול המיטבי במחלה.