אילאיטיס היא מחלה דלקתית שפוגעת בחלק האחרון של המעי הדק שנקרא בעברית המעי העקום או המעי הריק. המושג אילאיטיס הוא שילוב של המילה איליום (המעי העקום) עם הסיומת "איטיס", מילה בשפה הלטינית שמשמעותה בעברית היא דלקת.
אילאיטיס יכולה להיגרם ממגוון רחב של סיבות וממגוון רחב של מחלות אך כיום ברוב המוחלט של המקרים השימוש במונח הרפואי מתייחס למופע ספציפי של מחלת קרוהן ולסוג זה של אילאיטיס נתייחס במאמר זה.
מחלת קרוהן שייכת למשפת מחלות המעי הדלקתיות בהן חברה גם מחלת הקוליטיס הכיבית. המחלה מתאפיינת בתקופות של התפרצות או התלקחות בהן סממני המחלה האופייניים באים לידי ביטוי ובתקופות של נסיגה או רמיסיה בהן המחלה רדומה או שקטה ובהן התסמינים לא באים לידי ביטוי.
מחלת קרוהן יכולה להופיע בכל אחד מחלקי מערכת העיכול, החל מהפה וכלה בפי הטבעת, היא פוגעת בכל שכבות צינור העיכול והדלקת האופיינית פוגעת במערכת במקטעים בלתי רציפים.
גורמים לאילאיטיס
הגורמים לאילאיטיס טרם הובהרו עד תום. כיום מאמינים החוקרים שמדובר על שילוב של הגורמים הבאים:
- תזונה – ישנו חשד סביר שחלק מהגורמים קשורים בתזונה המערבית שמתאפיינת במזונות תעשייתיים ומעובדים.
- גורמים אוטואימוניים – במהלך ההתפרצות מערכת החיסון פועלת בצורה בלתי מבוקרת ולא פרופורציונאלית. תאי המערכת תוקפים את התאים של מערכת העיכול לעתים עקב טעות בזיהוי ולעתים בתגובה לנוכחות חיידקית ומסבים לה נזק רב.
- גורמים סביבתיים – נהוג לחשוב שגורמים כגון חרדה, מתח, שאיפת אדים רעילים, עישון וגורמים נוספים יכולים להעלות את הסיכון למחלה.
- גנטיקה – למרות שטרם הצליחו לבודד את הגן שאחראי להופעת המחלה נראה כי קיים יסוד להניח כי למחלה אכן ישנה התבטאות גנטית מסוימת.
מה הם התסמינים והסיבוכים האפשריים של אילאיטיס?
בזמן ההתקפים החולים סובלים לרוב משלשולים, כאבי בטן ועוויתות מעיים בדרגות חומרה משתנות.
בנוסף מאחר וחלק ניכר מהספיגה של חומרי המזון מתבצעת באזורי הפגיעה של המחלה, הרי שרוב החולים יסבלו מחסרים תזונתיים שונים. כך למשל החולים יכולים לסבול מחוסר ויטמין B12 שעלול להגיע לכדי אנמיה, מחוסר של ויטמין D שעלול להוביל לאוסטיאופורוזיס ומחסרים של ויטמינים רבים נוספים.
חולים רבים מדווחים על פחד מאכילה ובשילוב עם החסרים התזונתיים האופייניים מתרחשת ירידה במשקל בקרב רוב החולים שקשורה גם לאובדן התיאבון שהינו אחד התסמינים גם כן. סיבוכי המחלה יכולים להיות היצרות מעיים וחסימת מעיים, נקב במעי שעלול להוביל לזיהום חלל הבטן, הפרעות בקרישת הדם ועוד.
אבחון אילאיטיס
הצעד הראשון שיעשה הרופא המטפל הוא להקשיב לתלונות הספציפיות של כל חולה באופן אישי. לאחר מכן הוא יבצע בדיקות קליניות שונות ובשלב הבא יתבקש החולה לעבור בדיקות דם וצואה כדי לאתר שינויים בסממני הדלקת או כדי לשלול זיהומים שיש בכוחם להביא לתסמינים האופייניים למחלה.
בבדיקות הדם ייבדקו גם חסרים תזונתיים, מספר התאים הלבנים והאדומים ועוד. לעתים יידרשו החולים לעבור גם בדיקות שתן להערכת מצב מערכת השתן והכליות. בדיקות נוספות שנמצאות בשימוש לאבחון אילאיטיס הן אולטרסאונד, בדיקות הדמיה ממוחשבת דוגמת MRI או CT וכיום ניתן גם להשתמש בקפסולה אותה בולעים החולים שמשדרת צילומים של מערכת העיכול למקלט מיוחד.
לרוב גם יתבקשו החולים לעבור בדיקת קולונוסקופיה שמבוצעת תחת טשטוש ובמהלכה מוחדרת לפי הטבעת צינורית שבקצה שלה מותקנת מצלמה. הבדיקה כוללת צילום ואבחון של מערכת העיכול התחתונה, החל מהרקטום וכלה במעי הגס הטרמינלי.
בבדיקת הקולונוסקופיה ניתן לקחת דגימה מרקמת המעי ולנתח אותה באופן היסטולוגי במעבדה תחת עינית המיקרוסקופ לאיתור של נזקים האופייניים למחלת קרוהן.
כיצד מטפלים במחלה?
הטיפול התרופתי במחלה מתבסס על תרופות נוגדות דלקת, על תרופות לדיכוי מערכת החיסון ועל תרופות שמטרתן לשמור על מצב הרמיסיה. כמו כן, החולים לרוב מקבלים טיפול דיאטטי שמטרתו לסייע להם להשלים את החסרים התזונתיים ולגרות כמה שפחות את מערכת העיכול הזמן ההתקף.
במידת הצורך נאלצים החולים לעבור ניתוחים שונים במערכת העיכול כמו למשל במקרה של חסימת מעי, נקב במעי ועוד. בנוסף לכל הטיפולים שהוזכרו לעיל ישנם חולים שמדווחים על שיפור במצבם בתגובה לטיפולים אלטרנטיביים מתחום הרפואה המשלימה כמו למשל שיאצו או דיקור סיני.