שלשולים הם מהתסמינים המוכרים ביותר של מחלות המעי הדלקתיות הכרוניות. עם זאת, יש לציין כי לא כל חולי הקרוהן באשר הם סובלים משלשולים. זאת כיוון שבניגוד למחלת הקוליטיס שבה הדלקת הכרונית מופיעה במעי הגס על חלקיו השונים ויכולה לערב גם את המעי הדק הדיסטלי, הרי שהדלקת שפוגעת במערכת העיכול של חולי קרוהן, יכולה לערב כל אחד ואחד מחלקי מערכת העיכול, מחלל הפה ועד לפי הטבעת.
אי לכך, חולה קרוהן שסובל למשל ממחלה המערבת את חלל הפה או את הוושט, לא אמור לסבול משלשולים כלל על רקע המחלה. סך הכול ישנם ארבעה סוגים של שלשולים: שלשול אוסמוטי, שלשול סקרטורי, שלשול אקסודטיבי ושלשול שנוצר כתוצאה מהפרעה בתנועתיות.
שלשול אוסמוטי ואקסודטיבי בחולי קרוהן וקוליטיס
השלשול האוסמוטי נוצר על רקע עודף מומסים בחומר הצואתי, הגורמים לעלייה של הלחץ האונקוטי ולדליפה של מים לתוך חלל המעי. תופעה זו מתרחשת למשל בחולים משלשלים שסובלים מחסר בלקטאז.
הלקטאז הוא האנזים האחראי לפירוק הלקטוז לגלוקוז וגלקטוז ובמצבי שלשול הוא האנזים הראשון שנעלם ממערכת העיכול. אי לכך, במקום להתפרק לשתי מולקולות חד סוכריות ולהיספג במעי הדק, ממשיך הלקטאז במורד מערכת העיכול ומעלה את הלחץ האוסמוטי.
בנוסף, תופעה זו מתרחשת למשל בחולים במחלות מעי דלקתיות לאחר סיבוכים, שעברו כריתה נרחבת של המעי וסובלים מתסמונת המעי הקצר.
השלשול האקסודטיבי הוא תוצאה של נמק, דלקת, נשירה וקילוף של רירית המעי הגס. בנוסף לקרוהן במעי הגס וקוליטיס כיבית, לסוג זה של שלשול גורמים למשל זיהומים טפיליים שונים, תרופות כימותרפיות שגורמות לפגיעה בתאי המעי הגס ועוד.
עודף הנוזלים במעי הגס במקרה הזה מורכב בין היתר מהנוזלים שהשתחררו מתאי רירית המעי, מחלבוני סרום ודם וכמובן שעל רקע הפגיעה בתאי הרירית, הספיגה של הנוזלים תלקה בחסר, מה שגם כן מסביר את עודף הנוזלים בצואה.
מה הם התסמינים של שלשולים בקרוהן וקוליטיס?
השלשולים מהם סובלים חולי קרוהן וקוליטיס באים לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים כשאופי השלשול לא אחת מרמז על המיקום של הדלקת במערכת העיכול. כך לדוגמה דלקת במעי הדק לרוב מקושרת עם שלשול המורכב מנפח גדול נוזלים גדול יותר בהשוואה לשלשול שמקורו בדלקת במעי הגס. כמו כן, שלשול שמקורו בדלקת במעי הגס לרוב ילווה בתחושת תכיפות משמעותית להתרוקן.
בנוסף לכך, בהתאם למידת החומרה של הדלקת ומצב מערכת העיכול, ייתכנו תסמינים נוספים. כך למשל השלשול יכול להיות דמי או רירי וכן ייתכן שהחולה יסבול מתחושה של חוסר יכולת להתרוקן עד הסוף במהלך היציאה. אחד המאפיינים המסייעים להבדיל בין קרוהן וקוליטיס לבין תסמונת המעי הרגיז הוא שבמחלות המעי הדלקתיות הכרוניות, השלשולים מעירים את החולים משנתם.
זאת בניגוד לתסמונת המעי הרגיז, שבה החולים לא מקיצים משנתם על מנת לשלשל. עובדה זו העלתה את ההשערה שלתסמונת המעי הרגיז ישנם מרכיבים נפשיים משמעותיים. השלשולים בקרוהן וקוליטיס יכולים להתלוות לכאבי בטן בדרגות עוצמה שונות, עוויתות במערכת העיכול, עייפות מוגברת וללא השלמת נוזלים עלולים אף להוביל להתייבשות.
כיצד מטפלים בשלשולים בקרוהן וקוליטיס?
מאחר ומקור השלשולים בקרוהן וקוליטיס בדלקת שפגעה ברירית מערכת העיכול, הרי שבראש ובראשונה יש לטפל בדלקת, שכן כאשר המעי יחלים, השלשולים ייפסקו. עם זאת, תהליך ההחלמה יכול להימשך מספר ימים או שבועות ולכן יש לטפל גם בתסמיני הדלקת ובתוצאותיה, כלומר בשלשולים.
ראשית, יש לסלק מהתפריט של המטופל את המוצרים שעשויים להחמיר את השלשול, כשהכוונה היא למשל למוצרים המכילים ריכוז גבוה של לקטוז או מזונות מתובלים וחריפים שעשויים לגרות את מערכת העיכול.
בנוסף לכך, אם מדובר בשלשולים חמורים ובדלקת סוערת, ייתכן כי יהיה צורך לעבור לתזונה מפורקת המכילה את מרכיבי התזונה השונים בתור יחידות יסוד שלא צריכות לעבור פירוק במערכת העיכול. במקרים האלו התזונה של המטופל תתבסס על מזון רפואי נוזלי.
באופן כללי, ישנה חשיבות עליונה לספק לחולה המשלשל כמות נוזלים נאותה על מנת למנוע התייבשות ובמצבים החמורים ביותר ייתכן כי יהיה צורך להפסיק את ההזנה דרך מערכת העיכול ולעבור להזנה ישירות לדם באמצעות TPN (Total Parenteral Nutrition). למעט במקרים חריגים לא מומלץ לעשות שימוש בתרופות להשריית עצירות.