מחלת קרוהן היא מחלת מעי דלקתית כרונית שפוגעת באופן רציף ועמוק בדופן המעי ועלולה להוביל לסיבוכים קשים ואף מסכני חיים. היא מאופיינת בגלים של התפרצות בהם תסמיני המחלה משפיעים באופן ניכר על איכות החיים של הסובלים ממנה ובגלים של נסיגה או רמיסיה בהם המחלה שקטה.
מחלה נוספת שמשתייכת למשפחת מחלות המעי הדלקתיות היא מחלת הקוליטיס הכיבית. זו הסיבה בגינה לעתים כאשר מזכירים את המושג "אילאוקוליטיס", ישנם כאלו שמתבלבלים וחושבים בטעות כי מדובר על סוג מסוים של מחלת הקוליטיס.
זה המקום להסביר כי למרות שבשמה של המחלה ניתן לשמוע את המושג "קוליטיס", הרי שמחלת האילאוקוליטיס היא למעשה מופע מסוים של מחלת קרוהן. שמה ניתן לה כיוון שהסיומת "איטיס" היא הסיומת הלטינית למצב דלקתי (פרוקטיטיס, ארטריטיס, קוליטיס).
פירוש המושג קולון הוא המעי הגס בעברית ופירוש המושג אילאום הוא המעי הדק הסופי בעברית. יחד מתארים המושגים השונים את המופע הספציפי של המחלה: דלקת שפוגעת במעי הדק הסופי ובמעי הגס כאחד.
מה הם הגורמים למחלה?
טרם הצליחו לבודד החוקרים את הגורמים המובהקים להופעת המחלה. כיום מקובל לחשוב שאין גורם ספציפי אחד בלבד שיכול לגרום להופעתה ושההתפרצות שלה נובעת משילוב של מספר גורמים במקביל.
כיום מאמינים שמדובר על גורמים תזונתיים בדגש על התזונה המערבית שמתאפיינת במזונות מעובדים שמיוצרים באופן תעשייתי, בגורמים גנטיים, בגורמים אוטואימוניים ובגורמים סביבתיים כגון חשיפה לחומרים מזהמים, מתח, עישון ועוד.
מה הם התסמינים של המחלה?
מיקום הפגיעה של המחלה משפיע בצורה מרחיקת לכת על התסמינים שלה ועל הסיבוכים הרפואיים והבריאותיים האופייניים לה.
התסמינים של אילאוקוליטיס בזמן ההתקף כוללים כאבי בטן בדרגות חומרה שונות בבטן הימנית תחתונה, חום, שלשולים קלים עד חריפים, עוויתות מעיים ובעיות ספיגה שונות. השילוב של כל אלה מוביל בדרך כלל לירידה חריפה במשקל (על רקע הפחד מאכילה ותת הספיגה בעיקר) והחולים במחלה לרוב מגיעים למצב של תת תזונה.
סיבוכי המחלה כוללים בין היתר היצרות במעיים שיכולה להגיע לכדי חסימה מלאה שמצריכה התערבות כירורגית, פרופורציה (נקב במעי שיכול להוביל לזיהום בחלל הבטן שהינו מצב מסכן חיים), אבצסים ומורסות במעי, פיתולי מעי ועוד.
אבחון של אילאוקוליטיס
אילאוקוליטיס מאבחנים בבדיקת קולונוסקופיה שבה מוחדרת צינורית דקה לפי הטבעת של החולה בזמן שהוא מטושטש. בקצה הצינורית ישנה מצלמה זעירה שמשדרת אותות בזמן אמת וכך יכול הרופא לאבחן האם מדובר בקוליטיס או באילאוקוליטיס.
בדיקה נפוצה נוספת לאבחון המלה היא בדיקת CT ולעתים עושים גם שימוש בבדיקת MRI. בנוסף לאלו נהוג לבצע בדיקות דם לזיהוי עלייה בסממני הדלקת, בדיקות צואה לשלילת גורמים אחרים שיכולים היו לגרום להופעת התסמינים האופייניים וכמובן שניתנת גם התייחסות לתסמינים הקליניים ולתלונותיו של כל חולה וחולה.
כיצד מטפלים במחלה?
מאחר ועדיין לא ברור מה הם הגורמים הספציפיים שיכולים להוביל להתפרצות של מחלת האילאוקוליטיס, הטיפול מיועד בעיקר להקלה בתסמינים, לשמירה על רמיסיה ועל הגעה מהירה כמה שאפשר למצב של נסיגה.
אי לכך הטיפול התרופתי מיועד בעיקר לשיקום הרירית, לדיכוי מערכת החיסון ולהפחתת מדדי הדלקת. בנוסף לטיפול התרופתי החולים נמצאים לרוב תחת משטר דיאטטי קפדני שמטרתו להביא למינימום של גירוי של מערכת העיכול בזמן ההתפרצות והשלמה של החסרים התזונתיים האופייניים למחלה במידת האפשר.
במצבים מורים במיוחד החולים עוברים לתזונה וורידית וישנם גם חולים שבזמן ההתקף עוברים לצרוך תכשירי מזון רפואיים. מעבר לטיפול התזונתי והתרופתי לעתים נאלצים החולים, כפי שציינו, לעבור פרוצדורות כירורגיות שונות לטיפול בסיבוכי המחלה ולמעשה הרוב המוחלט של החולים באילאוקוליטיס ייאלצו לעבור ניתוח אחד לפחות בימי חייהם.